מגן נ' קרן השתלמות למנהלים ליד "כלל" חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת בעקבות תאונת דרכים שעברה מיום 17.2.08.

בעקבות פסה"ד החלקי מיום 7.2.10, הנתבעת חב' הביטוח "כלל", היא זו האחראית לפצות את התובעת בגין נזקי הגוף שאירעו לה בתאונה זו.

אין מחלוקת בשאלת האחריות והפיצוי ייעשה לפי חוק הפיצויים לתאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

הצדדים השכילו לסיים את התיק על דרך של טיעונים בע"פ לפי סעיף 4ג' לחוק.

משהסכימו על הדרך הזאת, ניתן בזאת פטור מיתרת אגרת ביהמ"ש החלה בנסיבות העניין על הנתבעת.

עוד יש לציין, כי התובעת לא טענה לנכות באירוע תאונת הדרכים.

התובעת ילידת 1971, בת 39, גרושה עם 2 ילדים, נפגעה פגיעה אורטופדית, בעיקר בקרסול רגל שמאל ונגרם לה שבר, אשר הצריך גיבוס רגלה. הגבס הושם בתאריך האירוע 17.2.08 והורד בתאריך 3.4.08.

התובעת צירפה תעודות אי כושר מיום 17.2.08 ועד 30.4.08 והסיבה לפער שבין הורדת הגבס ובין חזרתה לעבודה לאחר תקופת אי הכושר, יוחסה בין השאר למצבה, ולרבות לעובדה שנזקקה לטיפולי פיזיוטרפיה, אשר נערכו במכון פיזיוטרפיה של מכבי שירותי בריאות במדיקל העמק, קניון דרכים יוקנעם.

עיינתי בתעודות אי הכושר. תעודות אי הכושר ניתנו לתובעת ע"י אורטופד מוסמך. משך הזמן שבו הוכר אי הכושר הוא סביר בעיני לחלוטין בנסיבות העניין, ולכן אני מכשיר ומקבל את כל חודשיים וחצי אי הכושר לצורך הפיצוי בגין הפסד ההשתכרות בעבר ודוחה את טענת הנתבעת לפסוק הפסד השתכרות בעבר רק עד מועד הורדת הגבס בתאריך 3.4.08.

התובעת נזקקה לרכוש מייצב קרסול. ביצעה צילומי רנטגן וביקרה במרפאות חוץ בבי"ח רמב"ם. בכל המצבים הללו היא שילמה באופן פרטי ואינני רואה סיבה שלא לשפות אותה בגין סכומים אלה במלואם.

המחלוקת העיקרית נוגעת לטענתה של התובעת, כי מעבר לכאב וסבל, הוצאות רפואיות ואי כושר בעבר, יש לפצותה בנוסף בגין הצורך בהעסקת עזרת צד ג' ובתוכה עוזרת בית וכן מלווה שהסתייעה בה לקחת את ילדותיה הקטינות לגן, שעה שהיא היתה באי כושר. התובעת ערכה תחשיב מסודר בהקשר הוצאות אלה והעריכה אותם עפ"י תאריכים בכ- 3,000 ₪.

ברצוני לציין, כי לא העוזרת ולא המלווה נחקרו בביהמ"ש ויש דרך כלשהי מבחינה ראייתית לוודא את נכונות טענותיה אלה של התובעת, אשר נדחו מכל וכל ע"י הנתבעת.

בסופו של יום ולאחר שבחנתי את הטיעונים כולם, להלן ראשי הנזק לפיצוי:

כאב וסבל – אני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך של 10,000 ₪. לא מצאתי הצדקה לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים לתת את מלוא ראש הנזק בסך 15,000 ₪, שכן מדובר היה בשבר פשוט יחסית שהתרפא, ואולם גם לא מצאתי הצדקה לפצות אותה ב- 5,000 ₪ בלבד בשים לב בעובדה, כי מדובר בשבר בגופה שהצריך חודשים גבס, טפולים פיזיותרפיים ותרופות. נדמה לי כי זהו הסכום הנכון והראוי בנסיבות העניין.

הפסד השתכרות בעבר – עיינתי בתלושי השכר לפני ואחרי התאונה. אני מפצה את התובעת בסך של 7,500 ₪ לחודש הפסד שכר נטו ומקבל בעניין זה את עמדת התובעת במלואה בגין חודשיים וחצי אי כושר על בסיס שכר זה, מדובר בהפסד של 18,750 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות – סך של 1,000 ₪. 676 ₪ בגין הוצאות רפואיות מוכחות ועוד תוספת קטנה בגין נסיעות לרמב"ם וכן בתוך יוקנעם לטיפולים הפיזיותרפיים.

עזרת צד ג' – לאחר שבחנתי את נתוני התיק בכללותם ואופי הפגיעה, אני מחליט לפצות את התובעת בראש נזק זה הנתון לשיקול דעתי אך בצורה מידתית ופרופורציונאלית בסך של 1,300 ₪.

יש לציין, כי אני נותן אמון כי התובעת נזקקה כמי שהיתה כחודשיים בגבס בקרסול לעזרה, ואחת היא האם עזרה זו ניתנה ע"י בני משפחה או ע"י עוזרת בית או מלווה, אשר לאור אופייה של הפגיעה היתה צריכה לסייע לתובעת.

סה"כ ראשי הנזק אפוא לפיצוי הינם בשיעור של 31,050 ₪ בתוספת אגרת בימ"ש ששילמה התובעת (עפ"י קבלה) ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% + מע"מ.